פעמיים רפואה שלימה

אבי הינו בחור ישראלי המשתתף מידי שבוע בשיעור שנמסר בדירת מגורים בשכונת פלטבוש בניו יורק. הבחורים, תלמידי הישיבה בבית מדרשו של הרבי מלך המשיח שליט"א שבברוקלין, תמיד היו מסבירים שהרבי מלך המשיח שליט"א הינו נשיא הדור, שדואג לכל אנשי הדור. אך הדברים האלו לא הסתדרו לו, כיצד אומרים שהרבי מלך המשיח שליט"א דואג לכל יהודי?

את התשובה הוא התחיל לקבל בביקור שערך לראשונה בשבע מאות ושבעים – בית משיח, התאריך לא היה אקראי, מוצאי שבת י"ט בכסלו, תאריך אותו מציינים לרגל שחרורו של אדמו"ר הזקן מהכלא הרוסי לפני כמאתיים שנה. כבר בכניסתו חש שהמקום הזה הוא מקום מיוחד. חרף השעה המאוחרת – שעה ארבע וחצי לפנות בוקר עדיין ישבו חסדים רבים והתוועדו.

אבי מצא את עצמו מהר יושב בהתוועדות ליד הרב חננאל פיזם משדרות, אשר דיבר במעלת ההתקשרות של כל יהודי לרבי מלך המשיח שליט"א, ובמעלת כתיבה אליו. בסיום ההתוועדות ביקש לכתוב לרבי שליט"א, התשובה הברורה הסרה ממנו את פירורי הספקות האחרונים שעוד נותרו אצלו.

ביום חמישי שלאחרי ההתוועדות יצאו לדרכם שני בחורים כדי למסור את השיעור הקבוע בדירה, רגע לפני היציאה הם לקחו אתם לנסיעה ספר היה זה כרך ט"ז של "אגרות קודש".

מיד כשנכנסו לדירה מספרים להם שאבי נפגע בצאתו ממקום עבודתו, הוא נחבט בראשו וכעת הוא סובל מזעזוע מוח. אחד הבחורים מיד פולט "כעת אני מבין למה הבאנו את האגרות קודש"... הם ביררו את שם אמו של אבי ובקשו מהרבי מלך המשיח שליט"א רפואה שלימה ומיידית, אחד הנוכחים ביקש שיכתבו על חבר נוסף שאמור לעבור ניתוח ביום שלישי הקרוב, הנוכחים קיבלו על עצמם ככלי לברכה להוסיף בצדקה. המכתב הוכנס בין דפי הספר ומיד נפתח באותו עמוד קט"ז בתשובה הרבי מלך המשיח שליט"א כותב לגבי שמירת השבת ומסיים את המכתב: "בברכה לבריאות ולבשורות טובות".

בעמוד ממול מופיע מכתב נוסף בו כתוב שיש להמנע מויכוחים, גם מכתב זה מסתיים במילים "תקוותי שכבר הוטב, וביותר, מצב בריאות בתו שתחי’ ואצפה לבשורות טובות גם בזה".

הבחורים מיהרו להראות את המכתב לאבי שכבר יכל לשוחח עימם, והפנו את תשומת לב המשתתפים לכפילות של ברכת הרפואה ושנויי הנוסח. כאשר על מקרה אחד הרבי מלך המשיח שליט"א כותב "תקוותי שכבר הוטב" , ויש לומר כי מדבר לאבי. ובמכתב השני הרבי מלך המשיח שליט"א כותב "בברכה לבריאות" וכנראה שזה מדבר בקשר לניתוח. מיותר לציין כי לאחר מסר שעות חלפו לאבי כל המיחושים והוא חש בטוב.

על ארבע בנות...

מספר הרב שלום דובער הלוי וולפא מנהל מוסדות חב"ד בקריית-גת: "בישיבת תומכי-תמימים בעירנו עבד טבח יהודי בשם נעים חלפון, ליהודי זה היו 4 בנות, ועז היה רצונם להיפקד בבן זכר. בכל פעם כאשר הייתה גב’ חלפון לפני לידה הייתה במתח רב שמא גם הפעם תלד שוב בת; היה נדמה לה, משום מה, שבכל פעם שהיא יולדת בת צוחקים ממנה בני-המשפחה. כאשר ילדה את הבת הרביעית נכנסה לדיכאון נפשי והייתה בוכה לילה ויום ללא הפוגה.

"הרופאים נתנו לה תרופות שונות כדי לחזק את מצבה הנפשי, אך מאום לא עזר. על ילדים נוספים כלל לא רצתה לשמוע והרופאים אף הזהירו אותה שתשמר מהריון בגלל מצבה הנפשי, וגם בגלל שאם תלד עוד בת הרי מי יודע מה עשוי לקרוא לה".

כאשר נסע הרב וולפא בקייץ תש"מ אל הרבי שליט"א, התקשר אליו מר חלפון לפני חודש תשרי והודיע לו כי מצבה הנפשי של אשתו ממש נורא ואיום, והוא ביקש ממנו להכניס פתק לרבי שליט"א ולשאול מה לעשות. נזכר הרב וולפא: "הכנסתי מייד פתק וקבלתי תשובה שעל מר חלפון לתקן את התפילין שלו, והרבי הוסיף: "אזכיר על הציון": כמו-כן הזכיר הרבי בנוגע להתחזקות בטהרת-המשפחה, "טלפנתי לקריית-גת ומסרתי את תשובת הרבי שליט"א. כמובן שמיד לקחו את התפילין לבדיקה ומה נדהמו לגלות שבפסוק "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" - חסרה התיבה... זכור! (לא שהיה מחוק - אלא היה חסר מעיקרא!).

"מר נעים קנה תפילין חדשות ומהודרות, וכעבור זמן קצר נודע לנו שגב’ נעים מצפה לבשורות-טובות". כאשר חזר הרב וולפא לאחר כמה חודשים לקריית-גת ושמע על תוצאות בדיקת התפילין לקח את הפרשה של התפילין, צילם אותה, ופירסם בעיתון המקומי כתבה על סיפורו של מר חלפון. עורך העיתון הוסיף כי עתה ממתינים כל תושבי העיר לראות מה יהיה משפט הוולד אם זכר או נקבה... ואמנם כעבור 4 חודשים ביום שישי אחר-הצהריים התקשר אל הרב וולפא מר חלפון ובישר לו כי אשתו ילדה... בן. הוא גם סיפר שהוא החליט לקרוא לילד מנחם מענדל... בעיתון המקומי הזדרזו לספר את הבשורה, והכותרת של הכתבה הייתה : "התיקון עזר - נולד בן זכר".

על תפילות אתה מקפיד? הפתיע אותי השליח

מספר אריאל תושב השכונה הצבאית בכפר יונה:

"במשך זמן רב, עסקתי בחיפושים אחר הזיווג המתאים בשבילי. עברתי ניסיונות רבים שעלו בתוהו, והרגשתי לא השתפרה במשך השנים, לחיות בגיל 34 ללא אישה זאת עובדה מדכאת...

יום אחד שמעתי דרך מכר קרוב על שיעורי-תורה המתקיימים בשכונתי, והחלטתי להשתתף בהם. השיעורים התקיימו בבית משפחת הרב יריב אלוני, שאף מעביר את השיעורים במקום. באחד השיעורים שמעתי לראשונה על ספרי 'אגרות קודש' של הרבי שליט"א מלך המשיח, ועל המופתים המתגלגלים.

הסיפורים שהגיעו לאוזניי שכנעו אותי לכתוב לרבי שליט"א מלך המשיח.

לאחר הכנות מתאימות ונטילת ידיים, כפי שהודרכתי, רשמתי על גבי הדף את כל אשר על ליבי והמתנתי בצפיה דרוכה לפתיחת הספר, כדי לקרוא את תשובת מלך המשיח.

להפתעתי, כשפתחתי את הספר, לא מצאתי תשובה עניינית כלל לשאלתי. הכתוב דיבר על : "עליית הקרבנות שלוש פעמים ביום . . אם יעשה כן ודאי יבשר טובות".

שאלתי את הרב יריב: "מה פשר הכתוב? אני לא מבין מה הקשר בין מה שביקשתי לבין ענין הקרבנות?" הוא השיב לי בשאלה: "האם אתה מקפיד להתפלל שלוש פעמים ביום? הרי התפילות תוקנו במקום הקרבנות, אולי לזה הכוונה".

הרב הביך אותי בשאלתו, שכן אני חובש כיפה ושומר מצוות. הסברתי לרב את מצבי הנפשי, חסר התקווה, שהלך והתדרדר במשך חודשים ארוכים, מה שהביא אותי למצבי כיום שאפילו אינני מקפיד על תפילין בכל בוקר.

יומיים לאחר מכן, החלטתי שאני הולך בעקבות התשובה של מלך המשיח, ומקפיד שוב על התפילות המוטלות עלי כאדם ירא-שמיים.

תוך כמה ימים קיבלתי הצעת שידוך נוספת, הפעם מחבר קרוב. לאחר כמה ימים נפגשתי עם המיועדת ששמה הוא הדס. מתחילת הפגישה הרגשתי שאכן ב"ה זכיתי למימוש הברכה...

לאחר מספר פגישות שעלו יפה, כתבתי שוב לרבי שליט"א מלך המשיח באגרות הקודש והספר נפתח בעמוד קל"ח בכרך י"א "נהנתי ממה שכותב ששתיהם משתדלים בענייני שידוכין".

צילמתי את המכתב, מסגרתי אותו, נתתי להדס ואמרתי לה שמצידי העניין סגור.

הדס אמרה שהיא רוצה בעצמה גם לכתוב לרבי שליט"א מלך המשיח והחלטנו שנשאל יחד מהו המועד המועדף ליום הכלולות.

למרות שבתחילה חשבה הדס לקבוע את מועד החתונה רק לאחר החגים, שמשמעותו המתנה במשך מספר חדשים. הרי לאחר שקיבלנו את תשובת הרבי שליט"א מלך המשיח שהשיב לערוך את החתונה בסוף חודש מנחם-אב, החלטנו לחפש אולם לתאריך זה.

החלנו בחיפושים אחר אולם פנוי, אבל בכל אולם מתאים השיבו לנו כי המקום תפוס עד לסוף החודש, לא התייאשנו, המשכנו החיפושים בעוד אנו עוברים אולם אחר אולם בנסיון למצוא אולם מתאים ופנוי.

באחד האולמות, בעודנו סוקרים את אולם החגיגה, נגלתה לעיני על אחת הקירות, תמונה גדולה של הרבי שליט"א מלך המשיח. בו במקום החלטנו יחד, פה אנו נערוך את חגיגת הנישואין.

כששאלנו איזה תאריכים נותרו פנויים נשארו רק 2 אופציות, כאשר אחד מהם בסוף חודש מנחם-אב..."

כיום מעיד על עצמו אריאל: "בזכות ברכת הרבי שליט"א מלך המשיח אין אדם מאושר ממני!"

בסעודת שבת, בסלון הבית

התופעה כבר מזמן חצתה את הגבולות של מקום, זמן וכו'. מזמן לזמן אנו מתבשרים על עוד אחד שזכה לראות בעניו את הרבי שליט"א מלך המשיח.
סיפורים רבים כבר פורסמו בנושא, ואף יצא ספר מיוחד המלקט את העדויות האישיות המקיפות אנשים מכל רבדיה השונים של האוכלוסיה.
הסיפור הנוכחי מכה גלים בשבועות האחרונים בקהילת חב"ד נחלת הר חב"ד שבקרית מלאכי, ואף התפרסם בקרב רבים מחוץ לעיר.
פנינו לרב יוסף יצחק ניסלביץ, אביו של בעל המעשה, על מנת לשמוע מפיו את הדברים:
"הסיפור אירע בשבת פרשת תרומה, לפני כשלושה שבועות, כמידי שבת ישבנו לסעודת השבת כל המשפחה. מסביב הסבו ילדי המשפחה והכל היה נראה כרגיל.
ניגנו ניגונים חסידיים, כשאנו משלבים כהרגלינו ספורים חסידיים, ניסים ומופתים, ומספרים נקודות מפרשת השבוע.
מאחר ופרשת השבוע עסקה בתרומות לבנין המשכן, התגלגלו דיבורים, מטבע הדברים לנושא המשכן וכליו, על כל גילגוליו, בתי המקדשות הראשון והשני שחרבו, וכמובן בית המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו.
אחד הילדים, מנחם מענדל בן השש, ציין לפתע כי שמע ממורו ר' גיא מלכא מלמד בחידר חב"ד בנחלת הר חב"ד קרית מלאכי, כי בית המקדש יתגלה ב-770 שבניו יורק, ומשם יטוסו כל בתי הכנסיות וכל היהודים מכל העולם לבית המקדש בירושלים, כשאת כל השיירה המופלאה יוביל כמובן, משיח צדקנו - הרבי שליט"א.
"אני, הוסיף הילד, מאוד מפחד לטוס על ענן בגובה השמים, אני אעצום את העיניים ולא אסתכל על הדרך"...
תוך כדי דיבור, אני לפתע מבחין שמשהו קורה לו. עוד לפני שמישהו שואל אותו, הוא התחיל לזעוק שהוא רואה פה בחדר הסלון את הרבי שליט"א מלך המשיח.
הוא החוויר והסמיק חליפות, ונראה היה כמבוהל לחלוטין, הוא אפילו פחד להסתכל לעבר המקום.
פניתי אליו ושאלתי אותו: "מנדל'ה, איפה אתה רואה בדיוק?" "הוא הצביע לכיוון ואמר "הנה הנה פה אני רואה אותו".
הוא נצמד אלי בבהלה אמיתית, תוך שהוא מביט מידי פעם לכיוון. המחזה נמשך מספר שניות ארוכות. ולאחר מכן שאלתי אותו "האם אתה רואה כעת?"
הוא הסתכל שוב, ואמר שלא, אך לא חלפו אלא מספר שניות, ובפעם השלישית באותו יום הוא אמר: "הנה אני רואה אותו פה, על יד נרות השבת".
ההתרגשות כבשה את כולנו, מיהרתי לומר לו: "תבקש כעת ממנו שיבוא כבר לגאול את עם ישראל". הילד התחיל לומר, ואז הוא אמר: "אני רואה אותו כעת פה לידינו, ממש מאחוריך".
הכרזנו יחד כל המשפחה, וביקשנו מהרבי שליט"א מלך המשיח שיבוא לגאול את כל עם ישראל, ושכבר יאמר לצרותינו די.
דקות ארוכות מאוחר יותר, אמרתי לילד, שכזה סיפור מן הראוי לפרסמו, אך הילד סירב, וטען כי לא נעים לו לפרסם את הדברים. החלטנו שהוא ישאל באמצעות האגרות קודש.
מאחר ומדובר בשבת, הילד נעמד כשכרך י"א בידיו ושאל בקול את ספקותיו. התשובה שנפתחה בעמוד רל"א, לא הותירה ספקות:
"...היינו - בכל מקום ובכל זמן, שנצחיים הם חפצי שמים, לחזק קהלות ישראל אשר בארצות הברית...
עדי ירחם הוי' את שארית עמו ויקויים היעוד, שכל המאמינים בתורה ובמשה רבנו מחכים עליו, שיעמוד איש הוגה בתורה ועוסק במצות, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, והוא יקבץ נדחי ישראל ויוציאנו מגלותנו - בגאולה האמיתית והשלימה".

ראש בני ישראל דואג לכל נשמה

מספר פרופ’ הסופר: במשך תקופה מסויימת הייתי מסור כולי לאידיאולוגיה של "השומר הצעיר". האמנתי בה בכל ליבי והייתי משועבד אליה. הפעם הראשונה שבה ספגתי מהלומה ותפסתי שבעצם לא הכל כשורה בשיטת השומר הצעיר היה ב"פרשת מרדכי אורן".

הוא היה חבר השומר הצעיר ונציג הסוכנות בצ’כוסלובקיה וכשנתחוללה שם ההפיכה - אסרו אותו וטפלו עליו אשמה מוזרה, שכביכול הוא היה מרגל אנגלי. אנו, וכל אלה שהכירוהו, ידענו שזהו שקר וכזב. זה פשוט לא היה יכול לבוא בחשבון. אז תפסנו, שהקומוניזם שבו האמנו כל-כך - הוא מושחת ורקוב. אז תפסנו לראשונה, כי אכן יש אמת בכל הסיפורים על הודאות שהוצאו בעינויים ובסחיטה. הכרה זו זיעזעה את עולמנו.

בינתיים החליטה אמי לעזוב את הארץ והיא עברה להתגורר ליד אחותי באוסטרליה. כאן החלה פרשה די ארוכה שבסופו של דבר אילצה גם אותנו לעזוב את הארץ ולעבור לאוסטרליה כדי להימצא במחיצת אמי. עברנו לאוסטרליה והתגוררנו בעיר הובט שבאי טסמניה. באי זה חיים כ- 300.000 איש ובתוכם 30 משפחות יהודיות שהתגוררו כולן בעיר הובט. הם היו רחוקים מאוד מקיום תורה ומצוות, אולם שמרו על קשר כלשהוא ליהדות. היה להם "בית-כנסת" שאליו היו באים בשבתות ובחגים כדי להתפלל. רב לא היה להם. היה שם רק יהודי אחד שביחס אליהם נחשב כידען-זוטא והוא היה החזן, הקורא בתורה וכו’.

מובן מאליו, שכל צורת התפילה ומה שכרוך בה לא היו בדיוק בהתאם לדרישת היהדות. האנשים היו מגיעים אל "בית-הכנסת" במכוניותיהם וגם סדרי התפילה לא היו כנהוג וכמקובל, וזה כתוצאה מחוסר-ידע משווע. אבל זה היה אמצעי - הקשר היחיד שיקשר את יהודי המקום. הבית שלנו היה חילוני לגמרי: לא כשרות, לא שבת, לא יום-הכיפורים - ממש כלום. שום דבר דתי לא היה קיים בחיינו. נחשבנו כחילוניים גם ביחס ליהודי טסמניה. אפילו בחגים לא היינו הולכים ל"בית-הכנסת". ממש מנותקים לגמרי. התחלנו ללמוד באוניברסיטה. אני למדתי מתמטיקה סטטיסטית ורעייתי למדה פסיכולוגיה. הקשר שלנו היה אל עולם האקדמיה והמדעים ולא אל היהדות.

אך אז קרה דבר מעניין. אותו יהודי ששימש כחזן וכקורא בתורה נאלץ לעזוב את טסמניה. כך נשארו היהודים ממש בלי רועה. אנחנו לא ידענו מכל זה, כי היינו רחוקים מהווי הקהילה היהודית. לכן התפלאנו כשבאחד הימים הגיעה משלחת של הקהילה וביקשה לשוחח אתי. הם סיפרו לי על עזיבתו של אותו יהודי והודיעו לי חגיגית, כי הוחלט אצלם, שמהיום ואילך אהיה הרב והחזן והקורא בתורה... נפלתי מהכיסא מרוב תדהמה. פשוט לא ידעתי כיצד להגיב. כשהתאוששתי התחלתי "להסביר" להם שאנו חילוניים ואתאיסטים וכו’ ושאין לנו כל קשר לכל העניין הזה, ובחיים שלי לא ביקרתי בבית-כנסת.

להפתעתי, לא התפעלו האנשים מדבריי והסבירו לי, שאין הם מחייבים אותי להפוך למאמין או לשומר מצוות. הם "רק" דורשים ממני להיות חזן וקורא בתורה... "אבל אינני יודע כלום", טענתי. "אתה יודע הרבה", השיבה נציגות הקהילה, "אתה יודע עברית, אנחנו איננו יודעים"... "ובכן", סיכמו, "מהיום אתה החזן והקורא בתורה" - כך סיימו האנשים ועזבו אותי נדהם ומשתומם. לאחר מחשבה החלטתי, כי יש בזה משום הגשת עזרה סוציאלית לקהילה יהודית הזקוקה לתפילה ולקריאה בתורה, והגעתי למסקנה, כי אין זה נורא כל-כך מבחינתי.

הייתי מגיע ל"בית-הכנסת", משמש כחזן וקורא בתורה, מבלי שתהיה לדבר משמעות לגביי. האמת היא שלא ידעתי כלל איך עושים את זה. למזלי, זכרה רעייתי במעורפל את מנגינות התפילה והיא לימדה אותי. כך יכולתי להתפלל לפני התיבה כחזן ולא כקריין... הבורות שם היתה איומה. אני חושב שדוגמא אחת תוכל ללמד על עוצמתה. פעם ביקר במקום יהודי דתי מישראל והתפלל עמנו בשבת. הוא חידש לנו חידוש גדול: שאין אומרים "חזרת הש"ץ" לאחר תפילת ערבית...

אבל אט-אט, מבלי שנחוש בכך החלה היהדות לחדור יותר ויותר לחיינו. הקשר המתמיד שלי עם התפילות והתורה עשה את שלו. גם הדאיגה אותנו בעיית ההתבוללות וחשבנו רבות, כיצד להבטיח את תחושת ההזדהות עם היהדות אצל ילדינו. יותר ויותר הגענו למסקנה, כי ללא הנהגת אורח-חיים יהודי בבית - אנו מסכנים את יהדותם של ילדינו. הם כבר גדלו וחבריהם ומוריהם היו לא-יהודים, כך שהדרך היחידה שבאמצעותה אפשר היה להחדיר בהם את יהדותם - היו המצוות.

אני חושב שחברו יחדיו ארבעה גורמים והם הביאונו להחלטה לקיים מצוות: 1) השפעת התפילות והתורה; 2) הדאגה לעתידם של הילדים; 3) ויכוחים שהיו לנו עם מסיונרים. כאשר מצאנו את עצמנו מגינים על אורח-חיים שלא קיימנו אותו; 4) לימודי המדע. בעיקר הפילוסופיה של המדע, שניתצו את אליל המדע והראו לנו אותו בכל חולשותיו וקוצר השגתו - כשנוכחנו שהמדע אינו מוחלט כלל, חשבנו: מי אמר, אם כן, שקיום מצוות התורה זה פיגור ופרימיטיביות?! כתוצאה מארבעת גורמים אלה החלטנו לקיים מצוות. אבל חשוב לציין, שהיה זה לגמרי ללא אמונה. לא האמנו כלל בקב"ה ובאמיתותה של התורה. קיימנו אותה מתוך שיקול רציונלי קר ומחושב.

לא היה את מי לשאול מה עושים ואיך עושים. לא היה בנמצא יהודי דתי ברדיוס של אלפי ק"מ מטסמניה. כשכבר החלטנו לקיים את המצוות - גילינו, כי בעצם איננו יודעים כיצד עושים זאת. בלית ברירה אימצה אשתי את זכרונה (שהוא די טוב...) ונזכרה במצוות שונות שראתה בביתה בילדותה. כך התחלנו להדליק נרות-שבת, לקדש על היין, ליטול ידיים, לברך על המזון בשבת, להקפיד על האיסור לבשל ולנסוע במכונית בשבת וכהנה וכהנה. עשינו את כל זה וחשנו כי אנו עומדים רק בתחילת הדרך. שאלנו את עצמנו: מה עכשיו? מה הלאה? החלטנו להקפיד על הכשרות. אשתי נזכרה שיש לקיים הפרדה בין בשר לחלב. רכשנו מערכת כלים נוספת וכשאשתי הביאה אותה הביתה אמרה לי: אבל רק רגע, הרי הכלים הישנים שלנו הם לא-כשרים. כיצד מכשירים אותם?" לא היה לנו שום מושג כיצד מכשירים כלים. כך יצא, שהמערכת השניה היתה מונחת בארון ולא ידענו מה לעשות. לא היה עם מי לדבר ואת מי לשאול.

היתה זו מצוקה קשה מאוד. רצינו לדעת, רצינו ללמוד, אבל לא היה ממי. גם ספרים לא היו לנו. זה היה קשה מנשוא. אלא שאז נפל במוחי רעיון. מתוך התבוננות בסיפורי התנ"ך, שמתי לב לעובדה, שמאז אברהם אבינו היה בכל דור מנהיג, לא היתה תקופה ללא המנהיג שלה, אם זה משה ויהושע או שמואל ואליהו וכך הלאה.

אמרתי לעצמי: אם כל זה אמת, אם זה לא סתם דמיונות - הרי חייב להיות שגם בדורנו קיים מנהיג כזה. הרי לא ייתכן אחרת, ואם כן, הרי המנהיג הזה חייב לדאוג לכל יהודי ולעזור לו כשהוא פונה אליו. הרגשתי, שאם הוא אכן קיים, הוא חייב לשמוע אותי, והתחלתי להתפלל. לפעמים היתה זו תפילה שבלב, אך לעיתים הייתי מתפלל בקול ולפעמים אפילו בצעקות, בכיתי לפני הקב"ה והתחננתי לפניו: אתה מוכרח לשמוע אותנו! אם נכון כל מה שמסופר בתנ"ך - הרי ודאי שישנו מנהיג שמתפקידו לעזור לכל יהודי. אם כן, הוא חייב לעזור לנו לקיים את המצוות כראוי".

ואז קרה דבר שהיה לגבינו נס ממש, באחד הימים אני יוצא אל הרחוב והנה אני רואה יהודי דתי, יהודי שנראה כרב, ההולך ומשוטט ברחוב ועושה רושם שאינו יודע את מה שהוא מחפש. מיהרתי אליו וחיבקתי אותו בשמחה עצומה, מבלי שהוא יבין מה מתרחש כאן. לקחתיו אל ביתי ושוחחנו עמו שעות ארוכות, הוא לימד אותנו דברים רבים ואנו ישבנו כתלמידים ממושמעים ורשמנו מפיו כל הגה. מרוב שמחה והתלהבות אפילו לא שאלנו לשמו. הוא נפרד מאיתנו ואנו היינו מאושרים שיש בידינו לקיים את המצוות כראוי. כך התחלנו לשמור על מטבח כשר ועל מצוות נוספות. כעבור שנה חזר אותו רב לטסמניה, והפעם לימד אותנו את הלכות טהרת-המשפחה. בביקור זה שאלנו לשמו, ונודע לנו ששמו הרב חיים גוטניק ושהוא מתגורר במלבורן, לא מצאנו לנכון לשאול אותו, מה הביאו לטסמניה והוא מצידו לא סיפר לנו דבר על כך. כך הפכנו לבעלי-תשובה וכעבור שנים אחדות עברנו לעיר קנברה. עיר זו קרובה למלבורן וכך קיימנו קשר עם חסידי חב"ד במלבורן. על-ידי כך נודע לנו מה הביא את הרב חיים גוטניק לבוא אלינו.

במקרה נפגשה אשתי עם בתו, פנינה, וסיפרה לה בדרך-אגב כי גרנו קודם לכן בטסמניה. כשהיא שמעה זאת היא קראה בהתפעלות: מה אמרת? טסמניה? אוי, אספר לך דבר מופלא". היא סיפרה שלפני שנים קיבל אביה מכתב מהרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א ובמכתב הוא כותב לו, שעליו לנסוע בדחיפות לטסמניה. אביה התפלא מאוד על השליחות המוזרה, ל"קצה העולם" ממש, וביחוד שהרבי שליט"א לא כתב מהי מטרת הנסיעה. אולם הרבי מלך המשיח אמר - ולא שואלים שאלות. הוא נסע, וכשחזר, סיפר ששוטט ברחובות באפס מעשה, עד שלפתע רץ אליו יהודי, חיבקו בחום ובהתלהבות, הביאו אל ביתו וביקשו ללמדו איך לקיים תורה ומצוות...

כך סיפרה לאשתי בתו של הרב גוטניק, ואנחנו עמדנו נפעמים. כבר שמענו פעמים אחדות על הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח, אולם לא העלינו על דעתנו, שהוא טרח וכתב מכתב מיוחד לרב גוטניק וביקשו לנסוע במיוחד אלינו כדי ללמדנו יהדות! אבל התפלאתי, מהיכן ידע הרבי שאנו זקוקים לעזרה? הרי מעולם לא כתבנו לו. ואז לפתע הזדעזעתי בכל גופי. נזכרתי באותן תפילות ארוכות שהתפללתי לקב"ה וביקשתי את עזרתו של המנהיג היהודי של ימינו. חשתי פיק-ברכיים נורא והתיישבתי על כיסא סמוך. פשוט לא האמנתי. לאט-לאט החל מוחי לקלוט את העובדה המדהימה: הרבי חש את תפילותי ואת מצוקתנו ואכן דאג לנו.

הגילוי הזה היה מסעיר ביותר. בהזדמנות הראשונה נסענו אל הרבי שליט"א וזכינו להיכנס אליו ל"יחידות". הרבי מלך המשיח שליט"א הקדיש לנו שעות ארוכות והטיל עלינו תפקידים רבים. ראינו אותו ב"יחידות" ובהתוועדויות, למדנו על המושג "רבי" ואז הפכו הדברים להיות פשוטים ביותר.

הסיפור האישי שלנו ממחיש היטב את האמור ב"תניא", שבכל דור יש את ה"ראש" של עם ישראל, שהוא ה"ראש" המרגיש את כל האיברים של הגוף עד הציפורן הקטנה והמרוחקת של הרגל, אנו ראינו זאת במוחש.

רצינו לחזור לארץ, אולם הרבי מלך המשיח ביקש שנישאר באוסטרליה ונקרב את הסטודנטים היהודיים ליהדות. היתה לי אז עמדה בכירה ביותר באוניברסיטה שבסידני והיתה לי השפעה רבה. ביתנו היה פתוח בפני הסטודנטים היהודיים ואצלנו היו יכולים לקבל תשובות ברמה אינטלקטואלית הולמת. לכן ביקש הרבי שליט"א שנישאר שם ושמחנו למלא את שליחותו.

"ברכה והצלחה" גם בלב ים

יהודה שאוליאן הינו עורך דין, במסגרת עבודתו הוא מבקר לפעמים בירושלים. בסיום יום עבודה מתיש שכזה הוא נוהג לחזור הביתה במונית, יום אחד הוא יצא מבית המשפט במגרש הרוסים לכביש ועצר מונית. "אתה יכול ליסוע דרך כביש מודיעין - 443?" הוא שאל את הנהג, שמייד ענה בחיוב ללא היסוס. יהודה הופתע, הוא ידע שרוב הנהגים חוששים ליסוע בכביש זה. "אינך מפחד?" הוא שאל. "לא" ענה הנהג: "הרבי שליט"א מלך המשיח תמיד שומר עלי!" יהודה שאכן היה מקורב כבר תקופה ארוכה לרבי מלך המשיח שליט"א ולחב"ד בהרצליה, אך עדיין לא הייתה חסידותו זו ניכרת עליו בחיצוניות, התפלא לשמוע כזו תשובה, הוא התרווח במושב המונית שהחלה בנסיעה לכיוון הרצליה כשהוא קשוב לסיפורו המדהים של הנהג...

לפני כעשר שנים ביקרתי בניו-יורק, הייתי אצל קרוביי שהמליצו לי לא לוותר על ביקור אצל הרבי מליובאוויטש ואכן, ביום ראשון הקרוב מצאתי את עצמי עומד בתור הארוך לדולרים. עברתי לפני הרבי שליט"א בהתרגשות עצומה וקיבלתי דולר מידו הקדושה, זכיתי להתברך מפיו ל"ברכה והצלחה". רק אחרי דקות ארוכות של התרגשות הצלחתי להרגע קצת ואז הסבירו לי את פשר המילים ברכה והצלחה ועד כמה הן תוכניות ומלאות והבטיחו לי שאראה את ברכת הרבי מתגשמת לנגד עיני!!!

חזרתי לארץ, התחלתי להשתתף בפעולות בית חב"ד שבעירי, במיוחד משכו אותי השיעורים בספר התניא ואחר כך גם השיעורים בשיחות הדבר מלכות של הרבי מלך המשיח שליט"א, אך עדיין לא ראיתי את ברכת הרבי מתקיימת!

באחד מימי חמישי נסעתי עם כל משפחתי לאילת לסוף שבוע, נהגתי כל הלילה וכשהגענו הייתי עייף וסחוט! בני הפציר בי שאצטרף אליו להשתכשכות קצרה בים ולמרות עיפותי הרבה וחרף השעה המוקדמת הסכמתי, מכיוון שאנני יודע לשחות נשכבתי על אבוב גדול ומייד... נרדמתי! כשהתעוררתי ראיתי סביבי רק ים, השעה הייתה אחד וחצי! הבנתי שהתרחקתי מהחוף בשנתי ולא היה לי מושג עד כמה, התחלתי לצעוק ולצרוח עד שגרוני ניחר אך אף אחד לא נראה באופק, השעה הייתה כבר ארבע ונרדמתי שוב באפיסת כוחות. חלמתי שאני עובר מול הרבי מלך המשיח ומקבל את ברכתו הקדושה: "ברכה והצלחה". מתוך עירפול חושים הכרזתי בקול רם: "יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" ושוב התמוטטי. לפתע הרגשתי יד מנערת אותי, הסתכלתי וראיתי "חסקה" ועליה איש כהה, לא ידעתי אם הוא מהחוף הישראלי או שמא מהחוף הירדני... הוא העביר אותי לחסקה שלו וברגע שעזבתי את האבוב שמעתי קול פיצוץ, האבוב התפוצץ, ואני חשבתי מה היה קורה אילו החסקה היה מגיע באיחור... משיט החסקה הביא אותי עד לחוף ושם הניח אותי על החול, חשבתי שהוא רק הולך לקשור את חסקתו אך הוא לא חזר ויותר לא ראיתי אותו. מצאתי את עצמי על החוף הישראלי, עוברים שמצאו אותי הזעיקו את כוחות ההצלה, וכך ניצלתי.

מאז שראיתי את מילותיו הקדושות של הרבי מלך המשיח שליט"א מתקיימות מול עיני, אינני מפספס שום הכרזה, ואני יודע שהרבי מלך המשיח שליט"א איתי תמיד ושומר עלי במאה אחוז! בטוחני שנבואתו ההולכת ומתקיימת תפקח זה עתה את עיננו והרבי מלך המשיח שליט"א יתגלה לנו תיכף ומיד ממש!!!

נס כפול

מספרת גברת פנינה שמיר מרחובות: " כתבתי לרבי מכתב, ובו בקשות הנוגעות לשני אנשים יקרים לי . הראשון היה אחי בן ה- 28 שלא מצא עד אז בת זוג. השנייה היתה חברתי הטובה, שבמשך 11 שנה ניסתה להיכנס להריון, אך ללא הצלחה. הכנסתי את המכתב ל"אגרות הקודש", ותשובת הרבי היתה שיגיעו בשורות טובות. קשה להאמין, אבל תוך חודשיים אחי התחתן וחברתי נכנסה להריון. כיום היא חובקת בן.

פרנסה ובריאות בבת אחת

איתן אברהמי מוכן לחזור על סיפורו המדהים לכל מבקש:
ההודעה על פיטוריו הקרובים נפלה עליו ועל אשתו פרחיה כרעם ביום בהיר, וכאשר הציע לו חבדני"ק לכתוב לרבי לא היתה לו סיבה לסרב. תשובת הרבי הפליאה: "שנה טובה ורפואה שלימה!" אך לא נותר זמן רב לפתרון התשובה: הכאבים שחש איתן במעיו כעבור שבועיים העידו על הצורך בברכה. בבית הרפואה קפלן אובחן גידול ממאיר ונקבע לו תור לניתוח דחוף. איתן זכר את הברכה. הניתוח המסוכן שאמור היה לארוך כשמונה שעות, התקצר כבר בתחילתו לשעתיים ותוך זמן קצר איתן שוחרר לביתו. רק ימים ספורים הוא שוהה בביתו והנה הוא קיבל הזמנה למקום עבודה חדש, דומה לקודם - קבלן בנין ."הרבי החזיר לי את חיי ופרנסתי". אומר איתן.

תשובה מדוייקת

יוסי סויסה, בעל מוסך ברחובות, נפצע לפני כחמש שנים בתאונת דרכים. צילומי ובדיקות הרופאים קבעו כי השבר יתאחה רק כעבור שנה.
מאז יוסי היה מוגבל על קביים. יום אחד, נתקל בפעיל חב"ד - הרצל בורוכוב - שהציע לו לפנות בבקשת ברכה מהרבי מליובאוויטש מלך המשיח דרך ה"אגרות קודש". יוסי התיישב לכתוב, ואת המכתב הכניס לכרך העשירי בסדרה. הספר נפתח בעמ’ שצ"ד יוסי הציץ בתשובת הרבי ונדהם
:
"במענה על מכתבו מיום החמישי בו כותב על דבר תאונת דרך שאירע לו… הכל יסתיים בכי טוב, מכאן ולהבא לא יידע מצער ועגמת נפש חס ושלום..."
חודשיים אחר כך, פוגש הרצל בורכוב את יוסי כאשר הוא מסתובב ללא קביים: ’הכל חלף, אני מסוגל ללכת ואפילו התחלתי לשחות, זה נס’ - הודיע לו יוסי כשהוא קורן מאושר...

הרואה את הנולד

גברת נוגה דובקין מצפת מוסרת שיעור קבוע בישוב כרם בן זמרא שבצפון הארץ. באחד השיעורים פנתה אליה אחת המשתתפות וביקשה ממנה לכתוב לרבי על חודשי הריונה האחרונים ושתהיה לידה קלה.נוגה כתבה, הכניסה את המכתב ל"אגרות הקודש", אך משום מה לא הציצה לראות את תשובת הרבי.
שלושה ימים אחר-כך נודע לגברת דובקין על מקרה יוצא הדופן שאירע לאותה אשה. ’למחרת השיעור - סיפרה האשה - נסעתי לצפת לעריכת קניות שגרתיות. משום מה הרגשתי דחף לא מוסבר לערוך ביקור אצל רופא המשפחה. לאחר בדיקות הריון שגרתיות הבחנתי כי המצב לא טוב. הודיעו לי כי דופק העובר הולך ונחלש! הרופא הורה לאחיות להתכונן לניתוח! קשה היה לי לעכל זאת, אך כאשר שמעתי שדופק העובר קרוב ל -0- קיבלתי את החלטת הרופא.
במהלך הלידה התברר כי חוט הטבור נכרך סביב הצוואר, דבר שגרם לבעיה אנושה, אך התוצאה: תינוקת בריאה!
גברת דובקין ששמעה את הסיפור נזכרה כי בעצם לא הציצה לראות מה ענה הרבי על הבקשה. כאשר פתחה את כרך ו’ בו הכניסה את מכתב הבקשה נדהמה לקרוא :"ויהי-רצון מהשם- יתברך אשר ימלא ימי הריונה כשורה ובנקל. ובטח ממלאה אחר הוראת הרופא המבקר מזמן לזמן כמנהג המדינה. והלידה תהיה בעתה ובזמנה ובנקל…וירוו ממנה אידשע נחת וכו’"!!

גם בבנק גם בבית הספר

הכירותו הראשונית של מר פנחס, עם "מרכז משיח וגאולה" של הרב דורון אורן, במרכז העיר ירושלים, התחילה לאחר טעות שביצע בעבודתו.

במסגרת תפקידו כיועץ השקעות בבנק, התבקש ע"י אחד הלקוחות, לבצע רכישה גדולה של מניות מסוימות בסכום גדול. רק לאחר מספר ימים, שם לב שאת הכסף, הוא השקיע במניות הלא-נכונות, כשאותן מניות מתחילות לאבד מערכן.

חששו שהטעות תתגלה, ותוביל לאי-אמון של המנהל בעבודתו או אפילו לפיטוריו, רק גברו כשמניות אלו, החלו לצלול באופן חריג כלפי מטה.

באותם ימים, נודע לו על "מרכז משיח וגאולה" והוא הגיע למקום לבקש את ברכתו של הרבי שליט"א מלך המשיח.

לאחר שהניח את מכתבו בין דפי אחד מכרכי האגרות קודש, הוא פתח את הספר וקרא את התשובה. בסיום המכתב הופיעה ברכה לברכה והצלחה ולהסתדרות טובה.

לאחר מספר ימים, כבר ניתן היה לראות מגמת התאוששות במניה זו, כשבתוך זמן קצר, מחירה הושווה לזמן הקניה, ומונעת הפסד של כעשרים אלף שקלים מבעלי המניות. אך הנס לא נעצר כאן ולאחר עוד תקופת זמן קצרה, גילה פנחס, שלא יכל בנתיים להוציא את כספי הרכישה, כי מניה זו הניבה תשואות נאות במיוחד לבעלים, שכעת כבר שמע על הטעות, אך שמחתו על התשואה המוצלחת, כיסתה על המשגה.

* * *

הסיפור לא נגמר כאן. למכתבו צירף פנחס בקשת ברכה לגבי ביתו הנמצאת בגיל הנערות. זו נתקלה בקשיים בבית הספר בו למדה עד עתה, ונאלצה לעזוב את בית הספר באמצע שנת הלימודים. מורותיה המליצו עבורה לעבור ללמוד בבית ספר מסוים בעיר, אך מנהלת אותו בית ספר מסכימה לקבלה ללימודים, אך מתנה זאת בכך שהבת תלמד בשנתון הנמוך מגילה.

אך הנערה גילתה סירוב עיקש, שלא להסכים לתנאי זה. לא הואילו הפצרות ההורים אל המנהלת, ולאידך אל הנערה. זו כמו זו התבצרו בטענותיהם.

באותו יום, הגיע פנחס לכתוב את מכתב התודה וה"בשורות טובות" לרבי שליט"א מלך המשיח כשלמחרת עתידה היתה להיות פגישה מכרעת בין ההורים, ביתם והמנהלת. גם את הנושא הזה, הזכיר פנחס במכתבו.

תשובתו של הרבי שליט"א מלך המשיח לא הותירה מקום לספקות: ברכה להצלחה בלימודים, עתה כבר הבין פנחס מהי משמעותה של ברכה מעין זו.

למחרת אכן התקיימה הפגישה, ממנה יצאו כולם בהרגשה טובה, והפלא הכי גדול היה שהמנהלת אפילו לא חזרה על תנאה...

* * *

חלפו שבועיים, והנה, מופיע שוב פנחס, הפעם עם ביתו, כשהוא מספר לרב דורון אורן, כי למרות הכל, כעת מתעקשת ביתו שלא ללכת לבית הספר בטענה כי הוא "חרדי" מידי לטעמה. "החלטנו, הוסיף, כי נגיע לכאן, נכתוב לרבי מלך המשיח שליט"א את כל הסיפור ונפעל לפי עצתו".

כשקראה את התשובה שהתקבלה, בעמוד בו פתחה את הכרך, הוסרו מליבה הספקות. התשובה נכתבה לנערה, שהתחבטה בדיוק באותה שאלה, כשהתשובה היא שיש להמשיך וללמוד בבית ספר במסגרת חרדית דווקא, ומוסיף כי עליה ללמוד בבית הספר החרדי ביותר. כמו כן כותב הרבי במכתב, כי אל לה להיות מושפעת מהסביבה והחברה הסובבים אותה.

אין צורך לספר כי הנערה נכנסה מיד ללימודים בבית הספר החדש.